כמעט אני

"אני יודע, בשקט בשקט, שבתוך נפשם של המון אנשים שמתהלכים זה לצד זה ולא פוצים פה, קיימות אותן התחושות ואותה ההרגשה – הרגשת ה"כמעט". כמעט מצאתי אהבה, כמעט הצלחתי בבחינה, כמעט הגעתי ליחידה שרציתי בצבא, כמעט קיבלתי את הג'וב שעליו כל כך חלמתי, כמעט מספיק לי הכסף שאני מרוויח, כמעט סיפקתי את ה"אני הפנימי" הקשוח שלי, שלא עושה לי הנחות ומוריד אותי לדאונים משונים כאלו בכל הזדמנות שבא לו.

הכול כזה ליד, לא תמיד מחובר, לא תמיד ראוי, לא בדיוק מה שהתכוונת אליו… הכול זמני ולא ידוע. כולם נמצאים במרדף אחרי משהו לא מובן. לכולם יש חלומות של "עושר ואושר עד עצם היום הזה". אבל ראבק, הנה היום הזה. אז למה בעצם אני לא מחייך? למה לא טוב לי? למה אני לא באמת מאושר? למה אין לי מישהו חיצוני שיקשיב לקול הפנימי שלי וייתן לי עצה טובה? למה האהבה שלי חייבת להיות כזאת מסובכת…?"

כולנו חיים עם הרצון להיות אתה כפי שאתה. אבל בכל פעם יש משהו שלא מאפשר לך להגיע לנקודה. אתה ממש תכף שם, ורק שם תוכל להיות אתה. שלם עם עצמך.