שיינא

אם תשאלו אותי מה הייתי מעדיף – לאהוב אותה בילדות, אהבת נעורים כזו שלא תוביל לשום מקום או לקבל אותה עם כל ה"חבילה" שלה, אף על פי שהחיים היו אגואיסטים כלפיה והפכו את זה למורכב יותר, סביר להניח שהייתי בוחר באפשרות השנייה.

בלילות, כשהיינו יושבים לדבר על החיים, היא מספרת שמאז אותו לילה ארור, גרות בלב שלה "שתי" גל: הראשונה היא גל השפויה, שדוחפת אותה להאמין שהחיים ממשיכים, שלא כל בני האדם רעים, אף על פי שאיבדה בהם אמון. מנגד קיימת גל המשוגעת, אותה גל שגורמת לה לאבד תקווה, להתפרץ באופן בלתי רצוני על הסובבים אותה, להפסיק להאמין, במיוחד בעצמה והחשוב מכול, היא תוקפת אותה בכל הזדמנות, בלי שום התרעה מוקדמת – בבילויים, במסיבות, בימי שישי עם המשפחה וכשהשקט פתאום מתנגן לה באוזניים. "אתה מבין? גוף אחד עם שתי נפשות, אתה יודע כמה זה מסובך?" אמרה בחיוך מיואש על פניה. הייתי שם כל העת הזו, אך לא יכולתי למנוע את שקרה. מנגד, הבטתי מעלה אל השמים, הודיתי לאלוהים שהכניס אותה לחיי ונשבעתי, אהיה לה כחומה עד יומי האחרון!