חסמתי אותה

חסמתי אותה.

חסמתי את האקסית שלי,

בפייסבוק, בוואטס-אפ, באינסטגרם,

בכל דרך אפשרית חסמתי.

אומרים ש-"רחוק מהעין, רחוק מהלב",

אז זרמתי עם זה.

הרי בין כה וכה, אין לי סיבה להשאיר אותה מחוברת אלי וירטואלית,

בכדי להוציא לעצמי את הלב פיזית.

חשבתי שעות נוספות, גבר שאוכל לעצמו את הראש.

אם אחסום – היא תשתגע יותר,

אם היא לא תדע מה עובר עלי, שקט יעשה את שלו.

אך… איך הוא עשה.

הייתי חזק.

ימים שלמים, ששכנעתי את עצמי שאין לי צורך להציץ

במה שקורה אצלה. היא כבר לא בת הזוג שלי, היא ה"אקסית".

ואם לרגע נחשוב על זה, אני לא מזוכיסט וגם ככה רע לי כשהיא איננה.

חסמתי אותה… ככה מתנהג גבר מאוהב.

בהתחלה, הרגשתי אידיוט.

לך תזכור שחסמת אותה, כשעד לפני יום

עוד הייתי מחפש אותה בכל דרך אפשרית.

הפסקתי. הפסקתי להכאיב לעצמי כמו טיפש.

ובלילות, ברגעים שכמעט והייתי נשבר.

איכשהו, מצאתי איזה משהו להישען עליו.

כי קל זה לא, והדמעות של הגברים מגיעות רק בלילה…

ככה, כשאתה לבד, בבית, במיטה, מסתכל על נקודה בתקרה

ואז מרגיש דמעות יורדות מצדי העיניים ומתגלשות על הפנים,

היישר לכרית. את הדמעות, אתה מפרש מהר מאוד ללייקים

ומתחיל לעשות לייק לכל בחורה אפשרית, כי רע לך.

כעסתי עליה, אז חסמתי אותה.

התגעגעתי אליה, אז מצאתי נחמה באחרות.

אלוהים… מה מחזיק אותה כזאת חזקה שם.

אני במלחמת כוחות, אסור לי להישבר!

אם נשברתי, היא תתרגל.

בכיתי אותה, חייכתי לתמונות שקרניות.

כאבתי אותה, ומהר מאוד מסטלתי את הכאב באלכוהול זול.

ובדיוק כמו האלכוהול, כך גם אני הרגשתי- זול.

אומרים ש-"רחוק מהעין, רחוק מהלב".

תביאו לי את האדם שהמציא את המשפט הזה,

אני אכיר לו את האקסית שלי. אותה אחת שגרמה לי להבין את המשפט הזה,

ליישם אותו ולהתרסק בגללו.

בא לי לשלוח לה,

"אני אוהב אותך… רחוק מהעין, דופק לי ת'לב".

צילום : טל שטל